אנחנו חיים בחברה שמצד אחד מקדשת זוגיות ומצד שני לא תומכת בה. ולמה הכוונה?
רווקים זוכים למכבש לחצים מהסביבה, שמתבטא בשאלות כמו 'נו, מה איתך? מתי כבר תמצא מישהי?' או במבטי רחמים. רווקות זוכות ללחץ עוד יותר מאסיבי. גם אלמנים וגרושים זוכים למבטי רחמים עד שמוצאים שוב זוגיות. זוגיות נחשבת הצלחה. גירושין נחשבים כשלון. גם אם הם קרו אחרי חמש עשרה שנות נישואין ושני ילדים. גם אם הזוג יספר שהיה להם טוב יחד, אך הם עברו תהליכי התפתחות בכיוונים שונים והרגישו שהיום כבר לא מתאים להם לחיות יחד. גם אם הם יביעו שמחה ממצבם החדש. הסביבה תספור להם את זה ככישלון (ופעמים רבות גם הם יביטו כך על עצמם).
וכשיש בעיות בזוגיות?
אז זוגיות היא דבר טוב בעיני החברה שלנו.
מצד שני אין באמת תמיכה בזוגיות. גם כשיש בעיות בזוגיות, אבל גם באופן כללי, לא מלמדים אותנו איך לנהל מערכת יחסים רומנטית בריאה ואיך להימנע מבעיות בזוגיות. ואם אדם משתף שיש להם בעיות בזוגיות, משתף בריב שהיה להם או בקשיים אחרים – הוא יזכה למבול של הצעות פירוק. במיוחד אם יעז לשתף את הקשיים ברשתות החברתיות. המלצות כמו 'תזרוק אותה' או 'תראי לו את הדלת' נשמעות באופן מיידי ובלי לשמוע את הצד השני של הסיפור.
דפנה, לדוגמה, שיתפה בפוסט באחת הקבוצות בפייסבוק שיש להם בעיות בזוגיות. היא כתבה שבן זוגה, מיכאל, חוזר מהעבודה כל יום נורא מאוחר וסוף סוף כשהגיע יום חמישי הוא יצא בערב לבלות עם חבריו והשאיר אותה לבדה בבית. היא זכתה למבול של תגובות מתלהמות שמעודדות אותה להיפטר ממנו. מיכאל אכן לא התחשב בה באותו היום, כשבחר לצאת לפגוש את חבריו. אבל דפנה השמיטה מהסיפור את זה שמדובר במפגש משמעותי עם חבר קרוב כמו אח, שחזר מחו"ל באותו שבוע, לאחר שהות של כמה שנים. דפנה גם בחרה שלא לספר שכבר כמה חודשים היא לא מחייכת אל מיכאל כשהוא חוזר הביתה. וגם היא יודעת שאם היה מוותר על המפגש עם החבר ונשאר בבית, היא הייתה עסוקה בענייניה בטלפון או במחשב ולא מאפשרת קירבה אינטימית או רגשית באותו הערב. יש לדפנה הצדקות להתנהגות שלה, אבל בפוסט בפייסבוק לא אפשרי דיון מעמיק בכל הפרטים ובכל זאת, היד קלה על המקלדת ואנשים ממהרים לומר לה שתזרוק את מיכאל. אם יש בעיות בזוגיות – הפתרון הוא פירוק הקשר.
בפוסט אחר בפייסבוק, יריב התלונן על כך שזוגתו, עינת, ממורמרת כל הימים. 'היא כל הזמן באה בתלונות ואין לי כוח יותר,' הוא כתב, 'ועל סקס בכלל אין מה לדבר,' הוסיף. הקוראים מיהרו לומר לו שיזרוק אותה ושימצא לעצמו בת זוג אחרת. אכן, ליריב ועינת יש בעיות בזוגיות. אבל יריב לא סיפר, באותו הפוסט, שעינת התלוננה שוב ושוב בעבר על כך שהיא לא מצליחה להרגיש במיטה שיריב בכלל מתעניין בה. 'הוא חודר וגומר,' היא מסבירה 'ובכלל לא מתעניין אם נעים לי ומה אני הייתי רוצה'. עינת ניסתה לדבר עם יריב על העניין, אך ללא הועיל וכך מצאה את עצמה נמנעת מהמיטה, חשה בדידות ואוגרת מרירות.
ומה לגבי בעיות בזוגיות שכוללות בגידה?
אורנה כתבה בקבוצת בנות בפייסבוק פוסט קורע לב על החשדות שלה שאיתי בוגד בה. בשבועות האחרונים הוא מאחר מאד לחזור מהמשרד. הוא לוקח איתו את הטלפון שלו לכל מקום ואתמול היא ראתה במקרה הודעת טקסט חשודה שקיבל ממישהי שעובדת איתו. אורנה כתבה שקשה לה לנשום, וסיפרה שבכתה כל הלילה, בלי שאיתי ראה. קבוצת הבנות בפייסבוק מיהרה לפסוק. היו שכתבו לה ש'כל הגברים אותו הדבר', אחרות כתבו שכדאי לה למהר ולחפש לה 'גבר שאפשר לסמוך עליו'. אני לא מנסה לומר שאיתי לא חצה את הקווים. עד שהם הגיעו לטיפול כבר התגלה שאיתי אכן ניהל רומן סודי עם אחת הקולגות שלו. אורנה הייתה שבורה. בכתה הרבה ודיברה על השבר הגדול באמון, על הקושי שלה לקבל את איתי שוב כחבר לחיים, מבחינה מוסרית וערכית. התחלנו תהליך של טיפול זוגי לאחר בגידה.
כשזוג מגיע לטיפול לאחר בגידה רגשית יש סיכוי להחלמה. אם בני הזוג יבחרו לנסות לתקן זה לגמרי אפשרי. אמון זה דבר שאפשר לשקם ובני הזוג יוכלו, אם ירצו בכך, לבנות לעצמם זוגיות מחודשת, בריאה, מתוקנת, מבוססת אמון ואהבה (לקריאה נוספת על טיפול לאחר בגידה רגשית – היכנסו לכאן). אבל הסיפור הוא הרבה פעמים מורכב הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון. במקרה של אורנה ואיתי, זה לקח עוד שתיים או שלוש פגישות עד שהתגלה שאורנה ניהלה בעצמה רומן בסתר, שלוש שנים קודם לכן.
הרבה פעמים בגידה רגשית היא סימפטום לבעיות בזוגיות והיא לא כל הסיפור. בדרך כלל זוגות לא נפרדים בגלל בגידה. זוגות שנפרדים ברוב המקרים סבלו מבדידות בתוך הבית, סבלו מתחושה ש'אין לי מקום' או ש'אף פעם לא מגיע תורי'. הרבה פעמים הם סבלו ממחסור במגע וממחסור במבט המתפעל (עוד על כך במאמר 'ממשבר בזוגיות לזוגיות מוצלחת'). זה כמובן לא מצדיק בגידה. אבל לומר שהפרידה קרתה בגלל הבגידה זה להתעלם מרבדים עמוקים יותר של בעיות בזוגיות שהיו שם גם קודם לכן.
אז מה עושים כשיש בעיות בזוגיות?
המצב הזה, שבו החברה מעודדת אותנו לזוגיות ומקדשת אותה, אך מצד שני לא באמת תומכת בה, מוביל לכך שלא מלמדים איך לנהל זוגיות בריאה ואיך למנוע בעיות בזוגיות. זוגות צעירים עסוקים עד מעל הראש בלימודים או בעבודה. החברה ההישגית מציבה בפניהם רף ציפיות גבוה להחריד והם נדרשים להצטיין ולהוכיח את עצמם בבניית קריירה. מאוחר יותר הם עסוקים בהפקת חתונה, שהיא אירוע שמעסיק אותם כמעט שנה שלימה ואחריו הם טובעים במירוץ להקמת משפחה. חיתולים, הנקות, לילות ללא שינה ומאוחר יותר הסעות לחוגים, שעורי בית ומאבקים עם ילדים מתבגרים. הזוגיות, בכל השלבים הללו נדחקת לשוליים. אפשר היה אולי לצפות שזוג ששקוע בהכנות לחתונה או בהבאת ילד משותף – ישקיע מאד בזוגיות. אבל כיוון שלא לימדו אותנו איך לעשות את זה, רוב הזוגות מזניחים את נושא הזוגיות ונזכרים לשים לב שמשהו לא בסדר רק כשכבר יש בעיות בזוגיות: כשמתפרצים ריבים איומים על בסיס יומיומי, כשנוצר ריחוק נורא שגורם לבדידות איומה בתוך הקשר או כשמתגלה בגידה.
במצבים האלה זוגות מנסים להסביר לעצמם מה קרה. איך הגענו למצב הזה? מה התקלקל בקשר? זוגות מגיעים לטיפול הזוגי ומסבירים הסברים כמו 'יש ביננו פערים בתפיסת העולם שלנו, אנחנו פשוט שונים' או 'היא גדלה בבית מאד קשה ולכן היא למדה להתנהג ככה' או 'הוא טיפוס שתלטן'. ההסברים האלה לפעמים נכונים, אבל בדרך כלל לא. ואם אתם חושדים שזה המצב, שאלו את עצמכם עד כמה השקעתם בקשר לאחרונה? עד כמה זכרתם להקדיש זמן להיות יחד? עד כמה דאגתם לשוחח ולטפח את המיניות ביניכם? את המגע בכלל? עד כמה בני הזוג שלכם רואים בעיניים שלכם מבט טוב? מבט מעריך? מבט אוהב?
בעיות בזוגיות נגרמות בעיקר כשבני הזוג לא מצליחים לראות מבט מתפעל – מבט אוהב ומעריך. לאורך זמן, קשה לנו להישיר מבט אל עיני בני הזוג שלנו ולראות שם זלזול או אדישות ואז אנחנו, גם אם לא במודע, נתרחק, ננסה להימנע מלהישיר מבט. כך נוצר ריחוק שהולך וגדל עם הזמן. ריחוק כזה מוביל להצטברות של מרירות, גם אם לא מודעת. המרירות, בתורה, מובילה להתפרצויות של כעסים וריבים. וכך נדמה שהריב התלקח על כל שטות, כשלמעשה הריב על פני השטח מתמקד בשטויות, אך מתחת לפני השטח נובע ממעמקים רגשיים של בדידות, עלבון וגעגועים לחיבור. לקריאה נוספת על כך היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללוות זוגות בחזרה אל השמחה, האהבה והתשוקה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.