כשהייתי קטנה ראיתי פעם סרט רומנטי שבו הגיבור כיסה את עיני אהובתו וליווה אותה בזהירות החוצה, עזר לה לרדת במדרגות בלי ליפול וכשהגיעו לחצר הרשה לה לפקוח את עיניה ולראות שמחכה לה מכונית אדומה מפוארת, מקושטת בסרטים. הכל נראה מושלם. המוזיקה, הצבעים, החיוכים וכמובן – מה שהם לבשו ואיך שהם נראו. ואני חשבתי לעצמי: 'אוי... ומה אם היא תמיד חלמה על מכונית כחולה?' או על ג'יפ? או דווקא על מאזדה? (סליחה... זה הרכב האהוב עלי 😊). למה הוא לא לקח אותה איתו, כך שהיא תוכל לבחור בעצמה את המכונית שהיא מתחברת אליה? האם היא לא הייתה רוצה שתהיה לה מילה בבחירת המכונית שלה? אבל בהפקה בהוליווד כנראה האמינו שאם הבחור באמת אוהב אותה – הוא יידע בדיוק איזו מכונית היא תרצה והיא בוודאות תשמח.
האם אהבה בהכרח מבטיחה קריאת מחשבות מדויקת? בסרטים נדמה שכן. ואני שומעת גם בקליניקה הרבה פעמים את המשפט: 'אם הוא באמת היה אוהב אותי הוא היה יודע שאני רוצה ש...' מכירים את זה?
ואני יכולה להבין את זה. יש משהו טבעי ברצון הזה שלנו שבן הזוג ינחש בעצמו מתי בא לנו שקט או ספייס ומתי דווקא בא לנו חיבוק, או שינחש שבדיוק עכשיו התעייפנו נורא ובא לנו שיכינו לנו קפה או יפנקו בארוחת ערב, ושידע בעצמו האם וגם איך בא לנו בדיוק שיגעו בנו. אבל זו ציפייה לא הגיונית, בן הזוג שלך לא יכול לנחש את המחשבות שלך, וזה לא מעיד על כך שהוא לא אוהב אותך. ואגב, זה לא עניין מגדרי, גם בנות, מוצלחות ככל שהננו 😊 לא יכולות לקרוא מחשבות.
קובי התלונן אצלי בקליניקה שתמר, זוגתו, לא שאלה אותו כל השבוע מה שלום הכתף שלו, למרות שידעה שהוא סובל מכאבים ושהלך הבוקר לרופא. אז כן, נכון, קובי סיפר לה שקבע תור לרופא והיה יכול להיות נעים אם תמר הייתה זוכרת לשאול לשלומו ולהתעניין במה שעבר עליו. אבל בואו לא נמהר להסיק שלא אכפת לה. הרי אם נראה את הסרט של החיים שלהם מנקודת המבט של תמר – סביר שנראה שעבר עליה יום מטורף בעבודה ועמוס נורא עם הילדים. סביר שגם היא הרגישה שהיא טובעת במיליון מטלות ולא מספיקה לעשות כל מה שתכננה. סביר שנגלה שגם לה לא היה רגע לעצמה וגם היא מרגישה מותשת. ואם קובי יגיד לה, בלי כעס, משהו שיזכיר לה את הכתף שלו, סביר שתמר תגיד: 'אהה, וואלה, שכחתי בכלל, מה שלום הכתף שלך באמת ואיך היה אצל הרופא?'.
אנשים סביבנו הם בדרך כלל כמונו, לפחות במובן הזה שגם הם שקועים בעצמם, עמוסים במרוץ החיים, מתמודדים עם אי וודאות ועם התקופה המטורללת הזו. כך שגם אם אמרנו – כדאי אולי שנזכיר, שנבקש שוב, שלא נצפה שהצד השני יזכור. כן, גם אם הוא מאוד אוהב.
ובמיניות – זה כמובן הרבה יותר מורכב. גם במיטה אנשים מצפים שבני הזוג שלהם ידעו לגעת בהם במקומות ה'נכונים' ובזמן ה'נכון', כאילו שיש איזה ספר הוראות קבוע שהיינו יכולים ללמוד ממנו. והרבה אנשים מאמינים שאם בן הזוג שלהם אוהב אותם באמת – הוא ודאי ידע (או היא ודאי תדע, גם כאן – זה לא מגדרי). אבל המציאות היא שונה. הרי אנשים שונים אוהבים מגע שונה וגם אותו אדם ירצה מגע שונה בימים שונים, אז איך אפשר לדעת?
הדרך היחידה לדעת היא להיות כל הזמן סקרנים. ולברר.
ותחשבו על זה, יש משהו מרגש בלהבין שבכל פעם עלינו ללמוד את הפרטנר שלנו מחדש. זה קצת כמו להיכנס למיטה עם מישהו חדש – כשבאים סקרנים, ללא ידיעה מה יהיה לה נעים? מה היא רוצה? אילו סוגי מגע הוא אוהב? חזק? חלש? מדגדג? באילו חלקים בגוף נעים לו שנוגעים בו?
סקרנות – היא המפתח האמיתי. ואומץ לשאול, להתעניין באמת.
אז כן, אני ממליצה להימנע מהפתעות גדולות (אלא אם זה משהו שאתם בוודאות יודעים שהשני מאוד רוצה) ולבחור להיות סקרנים ואמיצים – כאלה שמוכנים להעז להיות בעמדה קבועה של 'לא יודעים' ומוכנים להעז ולהתעניין – מה יגרום לבת הזוג שלי להרגיש היום אהובה? מה יגרום לבן הזוג שלי להרגיש פחות לבד? גייסו סקרנות ואומץ – כתכונות יומיומיות שלכם. זו הדרך לאהבה.
נסו את זה בבית 😊
לקריאה על משברים בזוגיות - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללוות זוגות בחזרה אל השמחה, האהבה והתשוקה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.