בבית של עומר – כל בוקר נראה ככה. בכי, צעקות, ריבים. בלי זה לא מצליחים להתארגן ולצאת לגן. ההורים של עומר מגיעים בכל בוקר לעבודה כשהם כבר תשושים מקרבות הבוקר, כועסים ומתוסכלים נורא.
למה זה קורה? הרי עומר לא נהנה מכך שצועקים עליו ומענישים אותו, אז למה הוא ממשיך ומתנהג ככה? עומר ממשיך כי מבחינה פסיכולוגית, הוא מרוויח מההתנהגות הזו. עומר זוכה בהמון התייחסות מהוריו. זה נעשה בתום לב וכמובן שלא במודע, אבל כשעומר מתנהג כך, הם מופעלים רגשית, עסוקים בו, גם אם במובן השלילי. מבחינה פסיכולוגית – אין הבדל.
בהמשך היום – ההורים של עומר סוחבים איתם רגשות אשמה (על שצעקו או כעסו או הגיבו באובדן שליטה) וגם דאגה לעומר והרבה עצב ותסכול. עומר לעומתם, כבר שכח מזה מזמן. נחמד לעומר בגן והוא שמח.
אז איך משפרים את האווירה בבית בבקרים?
מוזמנים ללמוד 4 שלבים בתהליך שינוי שיוביל אתכם לבקרים יעילים ומלאי שמחה:
1. החלטה.
2. תכנון – pick your fights.
3. שיחת הכנה עם הילד.
4. ביצוע נטול כעס.
החלק הראשון: החלטה.
אנחנו, ההורים, מבינים ש:
1. עומר מתנהג ככה מתוך דחף פסיכולוגי בלתי נשלט ולא מודע. ולכן אין לנו שום סיבה לכעוס עליו.
2. אנחנו רוצים ללמד אותו התנהלות בוקר אחרת. חדשה. נעימה לכולנו.
לאור ההבנה הזו אנחנו מחליטים שממחר בבוקר, אנחנו לא כועסים, לא צועקים ולא רבים עם הילד על שום דבר. אנחנו מחליטים שאנחנו מגיעים אל הבוקר הבא בחיוך, במבט שיש בו חיבה, רכות ואהבה. גם אם זה נשמע לכם מופרך או לא מעשי - לשלב ההחלטה יש חשיבות עצומה. כמובן שהחלק הזה, של ההחלטה, לא יכול להצליח אם הוא יישאר בפני עצמו. להגשמת היעד שלנו (התארגנות בוקר שמחה) אנחנו חייבים לבצע את כל ארבעת החלקים.
החלק השני: תכנון
בחלק הזה אנחנו, ההורים, יושבים וחושבים מהן מטלות הבוקר שאמורות לקרות אצלנו בבית, לפני שיוצאים מהבית. נכניס לרשימה רק את מטלות הבוקר ההכרחיות. ונוותר לעת עתה על מטלות נוספות שהן נעימות אך לא הכרחיות. נניח, נכניס לרשימה: ארוחת בוקר, צחצוח שיניים והתלבשות. יש בתים שבהם הילדים בוחרים את הבגדים בבוקר. שזה דבר נהדר ויתכן שבהמשך נחזור ונכניס גם את זה לרשימה. אך כרגע, כשהבקרים שלנו עדיין מאתגרים – נסו לצמצם את הרשימה רק לאותם דברים הכרחיים ממש. מה שנקרא: pick your fights.
החלק השלישי: שיחת הכנה עם הילד
בחלק הזה אנחנו רוצים לתווך לילד את השינוי שעומד לקרות, החל ממחר בבוקר. נחפש רגע נעים עם הילד – נניח בזמן האמבטיה או באוטו או בערב, בשעת רוגע. ונזמין את הילד לשיחה. השיחה הזו היא למעשה מונולוג 😊 שישמע בערך כך: 'עומריקו, אתה יודע, בזמן האחרון, בכל בוקר, יש בכי וצעקות ואנחנו כועסים עליך ויוצאים עצובים לגן ולעבודה' עד כאן סיפרנו לעומר מה קורה אצלנו בבית עד היום. תארו את המצב כפי שהוא קורה אצלכם.
ואז נמשיך ונאמר: 'ואנחנו לא רוצים לריב איתך כל בוקר. אנחנו אוהבים אותך כל כך ואנחנו לא רוצים ללכת עצובים בכל יום לעבודה, אחרי שרבנו ככה, לכן החלטנו שממחר אנחנו לא נריב איתך יותר בבוקר' וכעת אנחנו מפרטים באוזניו של עומר את מה שהחלטנו שעומד לקרות בבקרים מהיום והלאה. למשל כך: 'ממחר אנחנו נצא מהבית ב-8 שזה אומר בדיוק כשהמחוג הגדול יגיע לכאן (ומראים לו איך נראה השעון כשיוצאים. זו גם הזדמנות מעולה ללמד את הילד, על הדרך, לקרוא שעון), ואם לא תספיק להתלבש, לא נורא, נשים את הבגדים שלך בשקית הזו כאן וטובה, הגננת כבר תלביש אותך בגן. כי אנחנו יוצאים בדיוק בזמן'.
השיחה הזו לא אמורה להסתיים בסימן שאלה. אנחנו לא שואלים את הילד אם מקובל עליו השינוי הזה. אנחנו מתווכים לו את השינוי שעומד לקרות בבית ממחר. זו אמורה להיות שיחת מונולוג קצרצרה ותעברו נושא.
ואז למחרת בבוקר – מגיע רגע האמת. החלק הרביעי והאחרון: הביצוע נטול הכעס.
בבוקר המחרת, אנחנו מעירים את הילד בחיוך וברוך. אל תטעו, הילד לא שינה את התנהגותו רק בגלל שדברנו על כך איתו אמש. ילדים לא לומדים שום דבר משיחות חפירה. עומר יקום בבוקר המחרת ויתנהג בדיוק כפי שהתנהג בכל בוקר אחר. הוא לא יתלבש ולא יזוז, כרגיל. אבל אנחנו הורים חזקים ומגובשים שבוחרים ללמד את הילד אחרת. הורים שבוחרים לכבוש את היעד – התארגנות בוקר שמחה לכל המשפחה. לכן אנחנו לא כועסים. גם אין שום סיבה לכעוס על עומר, שהרי אנחנו כבר זוכרים שהוא מתנהג ככה כי מבחינה פסיכולוגית הוא מרוויח שם רווחים שחזקים ממנו. זה תמים וטבעי.
אז באותו הבוקר אנחנו לא כועסים. אנחנו עסוקים בהכנות שלנו בעצמנו ובהכנות של אחותו של עומר, התינוקת. עומר לא מתלבש ואנחנו רק מידי פעם מזכירים לו, בלי כעס, שהמחוג מתקדם ושברגע שהמחוג יגיע לשעה שקבענו – אנחנו יוצאים.
כשהמחוג מגיע לשעה היעודה, אנחנו שמים את הבגדים והנעליים של עומר בשקית, לוקחים את עומר (כן.. כן.. בפיז'אמה) ויוצאים. בלי כעס. ואומרים משהו קטן כמו: 'לא נורא, לא הספקת להתלבש הבוקר, טובה הגננת כבר תלביש אותך בגן'. עומר יבכה ויכעס. נוכל להמשיך ולומר לו: 'מחר בטח תספיק להתלבש בזמן ואיזה כיף יהיה, נכון?'. ובהמשך הדרך נסו לדבר על דברים אחרים ('היי, הנה גם עידו כבר הולך אל הגן, אולי נגיד לו שלום?'). וזכרו: בלי כעס.
רוב הילדים לא רוצים ללכת לגן בפיז'אמה. יתכן שעומר יבכה בדרך ויבקש להתלבש עכשיו. אל תכעסו, אבל אל תסכימו. גם בגן תנו לגננת להלביש אותו. תוכלו לומר לו למשל 'אני יודעת שאתה עצוב, אבל עוד רגע טובה תלביש אותך ויהיה לך כיף'. קצרו ככל האפשר את השיח על הנושא ולכו לעבודה. אנחנו יכולים להיות אמפתיים לתסכול של עומר. להציע חיבוק בדרך ולהגיד מילים מנחמות. אבל אל תתמסרו לזה יותר מידי. עומר לא במצוקה. הוא בידיים טובות. הוא לומד עכשיו שעור נהדר לחיים – שבבוקר כדאי להתארגן מהר ובזריזות ואז יהיה גם לו יותר נעים.
אחרי יום אחד כזה – רוב הילדים ממהרים להתלבש בעצמם. הם לומדים שעליהם להשיג את המחוג ולהתלבש לפני שהוא מגיע לשעה שמונה, כי אחרת הם יוצאים אל הגן בפיז'אמה. הטריק הזה עובד רק אם אנחנו מצליחים לא לכעוס.
אם אנחנו לא כועסים, אבל עקביים במסר המעשי – נזכה מאד מהר (לפעמים תוך בוקר אחד בלבד) להתארגנויות בוקר זריזות ומלאות שמחה.
אז זוכרים?
אנחנו מחליטים להפסיק לכעוס ולריב.
אנחנו מתכננים מה צריך שיקרה ובאיזו שעה צריך שנצא.
אנחנו מתווכים לילד את השינוי שעומד לקרות.
ואנחנו מבצעים את המשימה: בוקר קצר, נטול כעס.
נסו את זה בבית.