כבר רבתם את הריב על "מה עושים בראש השנה?" או שזה עוד מחכה לכם? בהמון בתים בישראל יש ריב קבוע, בכל שנה, לקראת ראש השנה (ועוד ריב דומה לקראת פסח). האם ניסע שוב אל ההורים שלך? ואולי הפעם נתארח אצל ההורים שלי? או שנארח אצלנו? ואולי ניסע בכלל לחו"ל? או לצימר?
אצל זוגות גרושים החגים הללו רשומים בהסכם הגירושין. רוב הזוגות מחלקים את החגים לפי התור. שנה אחת הילדים אצלו בראש השנה ואצלה בפסח ובשנה שאחרי כן מתחלפים. אבל אם אתם כבר בפרק ב' אתם צריכים עדיין לקבל החלטה לגבי המשפחה המורחבת. האם השנה, כשהילדים איתנו נלך אל ההורים שלי או שלך? ואולי בכלל ניסע כולנו לחופשה?
גם בפרק א' וגם בפרק ב' יש זוגות שעושים את החגים לסירוגין, שנה אצל ההורים שלה ושנה אצל ההורים שלו וכך חוסכים מעצמם את הריב. אבל גם אצל זוגות כאלה לפעמים מתפרצת המציאות – כשאחד ההורים חולה או כשיש קורונה וכולם בסגר או כשפורצת מלחמה ויש מפונים שזקוקים לאירוח והנה, הסדר הקבוע מתבלבל.
איך שורדים את השיחה הזו? איך מנהלים שיחה בנושא בלי שמתפרץ ריב ובלי שהבית מתמלא במתח?
אצל רינת ודניאל הריב התפרץ כבר חודשיים לפני ראש השנה. הוריו של דניאל הזמינו אותם לצימר מפנק בחג. גם אח של דניאל יהיה שם, עם בת זוגו והילדים. ההורים של דניאל מממנים לכולם את החופשה. רינת מעדיפה שהם יישארו בחג בבית, רק הם והילדים. דניאל מספר ששני הילדים שלהם דווקא מאוד אוהבים את בני הדודים שיהיו שם וישמחו מאוד לנסוע. רינת מזכירה שבשנה שעברה הם נסעו עם ההורים שלו והיה נורא. הם ניסו לנהל את השיחה הזו בבית והתפרץ ריב ואחריו חשו ריחוק במשך כל השבוע.
מה עושים?
הטריק הוא להאט. לוותר על הציפייה שננהל שיחה חד פעמית שבה נגיע להחלטות סופיות לגבי העניין. לשניכם יש כרגע רגשות לגבי הנושא הזה, כך שלא מדובר בדיון רציונלי.
האמת היא שאף דיון, באף נושא, הוא לא באמת רציונלי. נעים לנו לספר לעצמנו שאנחנו אנשים אינטליגנטיים ולכן מסוגלים לנהל חשיבה רציונלית ולקבל החלטות שקולות על בסיס ההיגיון. אבל האמת היא שמחקרים הראו שוב ושוב איך כולנו מקבלים החלטות על סמך שיקולים רגשיים. אחרי שהתקבלה ההחלטה אנחנו בונים מגדלים של טיעונים רציונליים כדי לתמוך בה ולהסביר אותה לעצמנו ולאחרים. פרויד טען שזה מנגנון הגנה שהוא קרא לו 'רציונליזציה'. הסבר רציונלי שניתן אחרי שכבר הייתה למעשה החלטה רגשית.
השיחה על המפגש המשפחתי בחג היא שיחה טעונה רגשית. לרבים מאיתנו יש המון רגשות בנושא הזה. רבים מאיתנו גם חשים בו זמנית רגשות סותרים לגבי הנושא הזה. אם לא היינו בזוגיות היינו פוגשים בתוך עצמנו את כל הקולות הסותרים הללו. כשאנחנו בזוגיות אנחנו מאפשרים, באופן לא מודע, לבני הזוג שלנו להשמיע את הקולות שאנחנו פחות אוהבים ואנחנו משמיעים בקול את הקולות שאיתם נוח לנו יותר. אם נרשה לעצמנו להיות כנים, נגלה שבהרבה מקרים, גם אנחנו חושבים את הטענות שמשמיעים בני הזוג שלנו, גם אם לא באותה עוצמה.
בכל אופן, על פני השטח, מתנהל ויכוח. בני הזוג שלנו מחזיקים בעמדה אחת ואנחנו באחרת. כשאנחנו מסכימים להאט, אנחנו מאפשרים את קיומה של שיחה רגשית אמיתית. בשיחה רגשית אמיתית אנחנו לא מנסים להגיע להחלטה. אנחנו מביאים איתנו סקרנות ואנחנו מבקשים להתעניין בעמדתו של האחר. מה גורם לו לחשוב כפי שהוא חושב? אילו רגשות מסתתרים מתחת למחשבות שלו? ואולי יש שם זיכרונות ילדות? האם יש איזה פחד שמסתתר שם? האם יש איזו כמיהה?
כשרינת ודניאל הסכימו להאט ולהקשיב בסקרנות זה לזו הם גילו גם פחדים וגם כמיהות. דניאל מפחד שאולי החג המתקרב הוא הזדמנות אחרונה להיות בחג עם הוריו. מצבם הבריאותי מתדרדר והוא חושש שאולי בשנה הבאה זה כבר יהיה מאוחר מדי. ובלי קשר להוריו, דניאל לאחרונה גם מרגיש המון אשמה על כך שמאז הקורונה הוא לא מצליח לייצב את הבית מבחינה כלכלית ולכן הם לא יכולים לממן בעצמם חופשה עם הילדים. הוא חושב שזו הזדמנות עבור הילדים ליהנות מחופשה מפנקת עם בני הדודים. הזדמנות שלא תהיה כמוה בשנים הקרובות. דניאל גם מרגיש לא בנוח לאכזב את הוריו ואת אחיו. קשה לו להגיד להם לא. ראש השנה בחיק המשפחה מעורר בו זיכרונות ילדות נעימים. לאחרונה הוא מוצא את עצמו מתגעגע לימי התום של ילדותו.
רינת מרגישה לא בנוח בחופשות המשפחתיות האלה. היא מרגישה כאילו הוריו של דניאל בוחנים אותה ולא מרוצים ממנה וגם גיסתה (אשת אחיו של דניאל) לא נחמדה כלפיה. בחג בשנה שעברה רינת נעלבה מדניאל. היא הרגישה שהוא נמצא יותר מדי עם משפחתו ומזניח אותה שם. ובכלל, היא חוששת שמא דניאל לא רוצה להיות איתה בחופשה ושזו הסיבה שהם לא נוסעים אף פעם לבדם, אלא רק עם משפחתו. בנוסף, רינת מאוד אוהבת לארח את החג אצלם. היא זוכרת בגעגועים את הימים שבהם הם בישלו יחד והרבו לארח בביתם חברים ומשפחה.
כשרינת ודניאל הסכימו להאט ולהקשיב לחלקים הרגשיים שבתוכם הם שמעו את הקושי שלה מול המשפחה שלו, וגם את הפחד שלה שמא הוא לא רוצה להיות איתה ואת הפחד שלו שמא הוא מאכזב אותה כמפרנס המשפחתי, הם שמעו את הקושי שלו מול משפחתו, שלא קשור בכלל אליה, והם שמעו את הכמיהה שלה לזמן זוגי בלעדי שלהם ואת הגעגועים שלה לבישולים המשותפים.
כשהם הצליחו להקשיב ככה, כל אחד מהם הרגיש פחות לבד. רואים אותי, שומעים אותי, זה נעים. כשאנשים מרגישים ששומעים אותם הם מצליחים ביתר קלות למצוא בתוך עצמם כוחות להתמודד עם חלק מהקשיים ולהתגבר עליהם. ואז קל להם יותר להיות נדיבים ולוותר על חלק מהדברים שלפני כן התעקשו להיאחז בהם.
בנוסף, הקשבה כזו מאפשרת הופעה של רעיונות יצירתיים. רינת ודניאל למשל החליטו לנסוע עם הוריו של דניאל בחג ולערוך עם שובם ארוחת חג ביום אחר. רינת ודניאל הם חילוניים, כך שלא חשוב להם באמת המועד העברי של החג והילדים שלהם קטנטנים ובמילא לא יודעים מה התאריך. הם יבשלו יחד, יערכו שולחן חגיגי, יקשטו אותו כמו שהם אוהבים, יטבלו תפוח בדבש ויברכו זה את זו ואת הילדים בברכות לשנה החדשה. הם גם החליטו לנסות להתנהל אחרת בחופשה עם הוריו, כך שהיא תצליח להרגיש שם שהוא שומר עליה וגם רוצה את קירבתה.
זוגות אחרים מוצאים פתרונות יצירתיים אחרים, כמו לנסוע רק לחלק מימי החופשה או להחליט לחלק את החגים לכאלה עם המשפחה המורחבת ואחרים שיהיו בפרטיות הזוגית שלהם.
כשבני הזוג שלכם באים לשוחח איתכם נסו לבדוק האם מדובר בשיחת ייעוץ, האם זו שיחת קבלת החלטות או שאולי בכלל זו שיחת שיתוף. בשיחות שיתוף הציעו לבני הזוג שלכם הקשבה, אמפטיה וסקרנות. נסו להתעניין באמת בשכונות הלב של בני הזוג שלכם. מה מסתתר שם? מה הם בעצם מנסים לומר? איך הם הגיעו לחשוב את מה שהם חושבים או להרגיש את מה שהם מרגישים? מה שלומם עכשיו? תוכלו לחזור במילים שלכם על מה שהבנתם שהם אומרים, כך הם ירגישו ששמעתם והבנתם ותוכלו להציע חיבוק ואהבה. זה הכל. לאט לאט. זו שיחת שיתוף.
נסו את זה בבית.
לקריאה על 10 כללים לניהול שיחות קשות – היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד איך להחזיר את השמחה הביתה? בואו להגשים את החלום:
לפרטים על לימודי ייעוץ משפחתי (לימודי הדרכת הורים) - היכנסו לכאן.
לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי - היכנסו לכאן