הורים אומרים הרבה פעמים משפטים כמו: 'אבל אם לא אסביר לו איך הוא ילמד?' או 'אם לא נכעס עליו איך הוא יבין שזה לא היה בסדר?' כאילו עד היום הכעס וההסברים גרמו לו ללמוד ולהבין. האמת היא שילדים, בדיוק כמו מבוגרים, לא לומדים מהסברים ובטח לא מכעס. כשהם עושים משהו לא בסדר הם יודעים שזה היה לא בסדר והם רק מקווים לא להיתפס (אם זה בכלל במודע).
אז איך אפשר ללמד את הילדים שלנו אחריות? אם הילדים לא מסדרים את החדר, לא מפנים את המדיח, לא מרימים עיניים מהמסך או באופן כללי רובצים על הספה? לרוב ההורים מאוד קשה לראות את הילדים שלהם רובצים על הספה. הורים מרגישים שהתפקיד שלהם הוא לדחוף את הילד קדימה, לכוון אותו "להצליח בחיים", ללמד אותו אחריות. האמת היא שתפקיד ההורים הרבה יותר רחב מזה. הוא כולל בתוכו הרבה אהבה, הרבה שחרור, הטמעת ערכים והרבה פחות נאומים והסברים.
אבל איך עושים את זה? איך נלמד את הילדים שלנו אחריות?
אז קודם כל חשוב שנזכור שהחיים עצמם ילמדו אותם אחריות. לאדם שמתנהל בחוסר אחריות יהיה קשה לאורך זמן להחזיק מקום עבודה. הסביבה שלו תעיר לו או תתרחק ממנו. הוא ימצא את עצמו משלם מחירים על חוסר האחריות שלו. רוב ההורים חוששים ולא רוצים לתת לילדים שלהם לשלם את המחיר, אבל האמת היא שלצאת אל העולם ולהתמודד עם המציאות בחיים עצמם זו הדרך הכי בטוחה ללמידה. תפקידנו כהורים הוא לשמור על הילדים, אבל מדי פעם לשחרר מעט את החבל ולתת להם להתנסות בחיים האמיתיים ולגלות את התוצאות הטבעיות של ההתנהגות שלהם.
ומעבר לזה, מה נוכל לעשות כדי ללמד את הילדים שלנו אחריות?
הדרך הכי טובה ללמד את הילדים שלנו אחריות היא להיות אנשים אחראיים בעצמנו. לא סתם אומרים ש'התפוח לא נופל רחוק מהעץ'. הילדים נושאים עיניים אלינו. אם אנחנו מתנהלים באחריות בעבודה שלנו, עם בני המשפחה שלנו, עם חברים שלנו ובניהול הבית שלנו – הילדים שלנו ילמדו מאיתנו. גם ערכים אחרים תצליחו להטמיע בילדים אם תתנהלו לפיהם בעצמכם (לקריאה על דרכים נוספות להטמיע ערכים בילדים – היכנסו לכאן).
הדרך השנייה לגרום לילדים שלנו להתנהל באחריות היא להביט עליהם במבט מתפעל. חפשו במה הילדים שלכם ראויים להתפעלות. האם הם יפים? טובי לב? מצחיקים? מוכשרים במשהו? אולי בבישול? בקסמים? בנגינה? בכדורגל? בספורט אחר? ילדים שמאמינים שהם ראויים להתפעלות בעיני ההורים שלהם, יוצאים אל העולם הזה זקופים ובטוחים בעצמם הרבה יותר, וקל להם לגייס את עצמם להיות טובים יותר גם בתחומים אחרים. כשזה מה שקורה, גדלה הסבירות שהם יבחרו להתנהל בהמשך באחריות.
מחקרים מראים שברוב הבתים, ביום שגרתי, יש מעט מדי דקות שבהן הורים בכלל מדברים עם הילדים שלהם. ורוב הדקות הללו מוקדשות לנזיפות, הערות, טענות וביקורת ('למה זרקת את הנעליים בסלון?', 'למה הנחת את המגבת כאן?', 'למה את לא מתקלחת?', 'מה עם שיעורי הבית?' 'כמה פעמים צריך לומר לך?' ועוד ועוד...). כדאי להקפיד שלמעלה מ-90% מהשיח שלכם עם הילדים יהיה שיח נעים, מחמיא, כזה שיש בו סקרנות והתעניינות בעולמם. ופחות מ10% מהשיח שיעסוק בביקורת ותלונות. ואולי תגלו שאפשר גם להצליח לעבור ימים שלימים שבהם 100% מהשיח הוא שיח מתעניין וחיובי ואין בכלל תלונות והאשמות. נראה שילדים נוטים לגלות אחריות דווקא יותר בבתים שבהם יש פחות תלונות, האשמות וביקורת.
נסו את זה בבית.
איך לגרום לילדים שלנו לשתף איתנו פעולה - לקריאה היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד הורים איך להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים וליהנות מלהיות הורים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.