'למה אתה לא יכול להיות קצת יותר כמו אחיך?' היא מטיחה בו כשהם יוצאים ממפגש משפחתי אצל ההורים, 'אחיך תמיד קם לעזור'. או 'למה אצל השכנים שלנו חיוכים ואווירה נעימה ואצלנו אני תמיד חוטף ביקורת וצעקות?' מכירים את זה? השוואות, השוואות, השוואות.
גם הורים עושים את הטעות הזו ומשווים בין האחים או בין הילד שלהם לילדים של אחרים.
התופעה הזו איננה תופעה מגדרית. גברים ונשים עסוקים בהשוואות באותה מידה ונפגעים מהשוואות באותה מידה.
למה אנשים עסוקים בהשוואות?
מבחינה אבולוציונית אנחנו מיומנים בהשוואות. המוח שלנו מתורגל בחיפוש הדמיון וההבדלים, כדי למצוא את הפרי הכי בשל, את השביל הכי מתאים, את המערה שכדאי להתחבא בה.
אבל גם בחברה המערבית המודרנית אנחנו חשופים להשוואות כל הזמן. כל אחד מאתנו חווה את זה, מרגע שהגענו לעולם. התינוק כל הזמן נמדד בהשוואה לבני גילו, האם הוא מתאים בכל הפרמטרים: גובה, משקל, היקף ראש, מתי הוא מתחיל לחייך? לזחול? למחוא כפיים? בכל שלב הוא בהשוואה לגרפים הממוצעים של בני גילו. כשהוא גדל, הוא ממשיך להתקדם מהשוואה להשוואה. מוכנות לכיתה א', ציונים בבית הספר, התפתחות בגיל ההתבגרות, מגמות בתיכון, קבלה לצבא.
ההשוואה הזו, כשלעצמה, יכולה להיות מקדמת. יתכן שילד שרואה סביבו שכל החברים מצליחים לעשות תרגילי נינג'ה על המתקנים בפארק, יתמלא במוטיבציה, יתאמן שעות רבות ויצליח בסופו של דבר גם הוא. ההשוואה לחברים, בני גילו, גרמה לו להתאמן בספורט ולקדם את עצמו בחיים. כך גם בנגינה, בריקוד או בלימודים, יש כאלה שמצליחים לגייס מוטיבציה ללמידה כשרואים שהחברים שסביבם לומדים ומצליחים.
פרויד טבע את המונח 'הנרקיסיזם של ההבדלים המינוריים' כשדיבר על ההשוואות שאדם עושה בינו לבין חבריו, בני גילו, הדומים לו במעמד החברתי. הוא טען שאנחנו משווים את עצמנו לקרובים לנו (כשבינינו לבינם יש הבדלים קטנים, מינוריים) ולא עוסקים בדרך כלל בהשוואות בינינו לבין אנשי אצולה או חברי המעמד הגבוה, השונה מאוד מאתנו. כך קורה שאדם מקנא בשכנו, על הרכב החדש שקנה ופחות מעסיק את עצמו בהשוואה בין הרכב שלו לרכב של נסיך אנגליה. ההשוואה לשכן הקרוב מאפשרת לאדם לבדוק עם עצמו מה עליו לעשות. אולי יחפש לעצמו עבודה חדשה או ילך ללמוד ויקדם את עצמו כך שיוכל להגשים את החלום ולקנות רכב חדש, כמו שיש לשכן? זו השוואה מקדמת.
אבל השוואה יכולה להיות גם מסרסת. יהיו כאלה שההשוואות הללו יגרמו להם לחוש מושפלים ולפתח דימוי עצמי נמוך. ולא רק ילדים, גם בני הזוג שלנו עלולים להיעלב עד עמקי נשמתם מהשוואה עוקצנית כמו ההשוואה של בן הזוג לאחיו המוצלח.
הרשתות החברתיות מעצימות את תחושת ההשפלה שיש בהשוואה. דף הפייסבוק של האחרים תמיד נראה זוהר, מלא בטיולים, מסיבות, הרפתקאות והמון משפחתיות שמחה וכיף. זה בדרך כלל מזויף ולמרות זאת, מעורר קנאה.
קנאה יכולה להיות מקדמת או מסרסת. גם כעס הוא רגש שיכול להיות הרסני ויכול להניע אותנו לפעולה חיובית. התוצאה תלויה במה שנבחר לעשות עם הרגש הזה ועד כמה אנחנו מיומנים בוויסות רגשי. החברה שלנו מלמדת אותנו, כבר מגיל הגן, לווסת את רגש הכעס. ילדים בגן לומדים שכשהם כועסים אסור להרביץ, אבל מותר לבוא לקבל חיבוק מאימא או מהגננת, לשטוף פנים, לשתות מים ואולי להרביץ לכרית או לצעוק. רגש הקנאה לא מקבל מענה. החברה שלנו מאוד לא סובלנית כלפי הרגש הזה ומלמדים אותנו כבר מגיל צעיר שעלינו להימנע מלהרגיש אותו. אם חברה שלך זכתה בפרס את אמורה לפרגן לה, לשמוח בשמחתה, אחרת את לא חברה טובה. כך קורה שאנשים לא מיומנים בוויסות רגשי של רגש הקנאה. אבל ההשוואות הרבות מעוררות את הרגש הזה וכדאי שנלמד להתמודד איתו, במקום לפחד ממנו. עוד על התמודדות עם קנאה – מוזמנים לקרוא כאן.
אז האם אפשר להפוך השוואה מסרסת להשוואה מקדמת?
ומה עושים אם אנחנו באמת רוצים שבני הזוג שלנו יהיו קצת יותר כמו האחים או האחיות שלהם?
הדרך לעודד אנשים להיות מוצלחים יותר היא להתחיל מלהאיר על מה שכבר כן מוצלח בהם. להביט עליהם במבט שרואה את כל המקומות בהם הם הצליחו. את כל ההישגים והכישרונות שיש להם. להאיר על הטוב.
בואו ניקח לדוגמה את בת הזוג שהזכרנו בהתחלה, זו שהייתה רוצה שבן זוגה יהיה קצת יותר דומה לאחיו, שקם לעזור במפגשים המשפחתיים. היא תוכל לעודד את בן זוגה להשתפר בתחום הזה אם היא תחפש, כמו בלשית, רגעים שבהם הוא כן עוזר. רגעים שבהם הוא עשה משהו נחמד, משהו אדיב. אפילו אם מדובר בדברים שנראים בעיניה 'מובנים מאליהם' או 'מחויבי המציאות' כי הוא עושה אותם מתוקף היותו אבא לילדיהם או כי זה 'התפקיד שלו' בבית. היא תוכל ברגעים האלה להחמיא לו. להראות לו שהיא שמה לב שהוא עשה אותם. להראות לו שזה נעים לה, שזה נוגע לליבה. כשמישהו רואה את המאמץ שלנו ביומיום שלנו, זה נעים. וזה ממלא אותנו מוטיבציה להשקיע עוד. גם אם מדובר במחויבויות היומיום של החיים. ככל שהיא תצליח לראות יותר שהוא משקיע, מתאמץ, אבא נהדר, כך הוא יהיה כזה יותר ויותר.
ולא בגלל שבן הזוג שלה הוא טעון טיפוח. כולנו כאלה. כולנו זקוקים שמישהו יראה את המאמץ שאנחנו עושים, כדי שנצליח להתמלא מוטיבציה לעשות מזה עוד ועוד, לאורך שנים ולהישאר שבעי רצון.
בראיון איתי בתוכנית של 'פאולה וליאון' (שמצורף כאן), פאולה דיברה על כך שכשהיא הולכת לישון, שוקעת במיטה עם ספר, כשליאון לצידה, היא מדמיינת לעצמה שבכל הבתים האחרים בני הזוג עכשיו מחזיקים ידיים ואומרים מילים של אהבה. והנה דוגמה מעולה למצב שבו פאולה יכולה, במקום לחכות שליאון ייקח את ידה ויאמר לה מילים של אהבה, לעשות את אותו הדבר בעצמה. אם היא תפנה אליו, תיקח את ידו ותאמר לו מילים של אהבה – יוגשם חלומה להיות דומה לזוגות האחרים שהיא מדמיינת שכרגע עושים כך בביתם, וליאון יוכל ללמוד שזה משהו שזוגתו רוצה ואוהבת. ואם הדבר נעים גם לו, יתכן שבלילות הבאים הוא ייזום את אותו הדבר בעצמו. כך ההשוואה לזוגות המדומיינים בבתים האחרים תוכל להפוך להיות השוואה מקדמת.
אז הטריק הראשון היה לבחור להאיר על הדברים הטובים, אלה שיש כבר כעת בבני הזוג שלנו וכך לעודד אותם להביא מהם עוד. והטריק השני הוא ליזום בעצמנו את הדבר שיקדם אותנו אל עבר ההישג של מושא ההשוואה שלנו. בשני הטריקים הללו אנחנו בוחרים להפוך את ההשוואות לכלי מקדם לחיים שלנו.
מעבר לכך – נסו להימנע מהשוואות. האחרים הם אחרים. החיים שלנו מתאימים לנו וטוב שכך, ובאותם מקומות בהם החיים שלנו עדיין לא מדויקים עבור עצמנו – נוכל לנסות לשפר אותם, בלי קשר למה שקורה או לא קורה אצל האחרים.
נסו את זה בבית.
לקריאה על יחסים בין אחים - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים? בואו להגשים את החלום:
לפרטים על קורס הייעוץ הזוגי - היכנסו לכאן
לפרטים על הקורס לייעוץ משפחתי - היכנסו לכאן.