'מי שנכנס ראשון להתקלח מקבל נקודה', 'מי שמסדר את החדר ראשון מקבל שתי נקודות'. המון הורים מייצרים תחרות בין הילדים. מתוך תחושת חוסר אונים ההורים מחפשים דרכים יצירתיות לגרום לילדים לשתף פעולה. הרבה פעמים הדרכים הללו כוללות שוחד, פרס או טבלת נקודות. בטבלת הנקודות הילדים צוברים נקודות, מדבקות או כוכבים על כל "התנהגות טובה" וכשמגיעים למספר נקודות מסוים שנקבע מראש (למשל 10) הם זוכים בפרס.
הרבה הורים מנסים להשתמש בשיטת טבלת הנקודות כדי לגרום לילדים לשתף איתם פעולה בביצוע מטלות כמו שיעורי בית, להיכנס למקלחת, ללכת לישון, להתנהג יפה אצל סבתא או בקניון וכמובן לסדר את הבלגן.
גם בגני הילדים ובצהרונים מקובלת שיטת הפרסים או טבלת הנקודות.
יש כמה בעיות עם השיטה הזו. הבעיה הראשונה היא שברוב הבתים וגני הילדים זה פשוט לא מצליח. רוב הילדים מתלהבים בהתחלה, בכל פעם שמקבלים נקודה, כוכב או מדבקה, אבל בשלב מסוים זה מפסיק לעניין אותם והם מוותרים על קבלת הפרס וחוזרים לא לשתף פעולה.
גם בבתים שזה כן עובד והילדים משתפים פעולה כדי לזכות בנקודות – גם אז זה בעייתי. הילדים במקרה הזה מסגלים לעצמם מוטיבציה חיצונית לשיתוף הפעולה. הם ילכו להתקלח , אבל רק כי זה מתגמל אותם בנקודות ולא כי הם הפנימו את הצורך בהיגיינה בסיסית עבור עצמם. מוטיבציה חיצונית היא לא דבר רע, אבל כל עוד המוטיבציה היא חיצונית – זה אומר שביצוע המטלה מחייב קבלת תגמול והילדים לא יתקלחו אם זה לא יזכה אותם בפרס בסופו של דבר.
בעיה נוספת וחמורה יותר היא התחרות הנלווית לעניין. אם יש יותר מילד אחד שמשתתף בטבלה, נוצרת תחרות בין הילדים. תמיד יהיה ילד שקל לו יותר להשיג נקודות וילד אחר שקשה לו. זה היה נכון גם לפני שהתחלנו ב"מבצע", אבל עכשיו הפער בין הילדים מקשט לנו בבית את המקרר וכולם רואים. כך אנחנו מקלקלים את היחסים בין הילדים.
יש הורים שנותנים פרס רק למי שמגיע ראשון ולא לכל הילדים שהצליחו להשיג נקודות ואז נוצרת תחרות עוד יותר גדולה. ויצרנו מצב שבו הצלחה של אחד האחים באה אוטומטית על חשבונו של האחר.
היינו רוצים לייצר מצב שבו הצלחה של אחד האחים תהיה שמחה גדולה עבור האחר. לצורך כך עלינו לייצר מצב שאני קוראת לו 'משפחה מרימה'. משפחה מרימה היא משפחה שמתגאה בהצלחה של כל אחד מחבריה. משפחה שמתהדרת בהצלחה של כל אחד מבניה, מאפשרת פירגון, עידוד ושמחה אמיתית.
תארו לכם משפחה שבה אחד האחים הוא כדורגלן בנבחרת ישראל לנוער, שזכתה במדליית ארד השבוע באליפות העולם בכדורגל. האחים של אותו שחקן יוכלו להתהלך ברחובות בימים אלה כשהם גאים, כשהם משתפים את כולם בכך שמדובר באח שלהם, כשהם זוכים בעצמם למבטי התפעלות בזכות ההצלחה הכבירה של האח. גם ההורים של אותו שחקן יכולים להתהדר בהצלחה שלו וליהנות ממנה באמת.
קל להזדהות עם התחושה הזו כשמדובר בהצלחה פנומנלית כמו אליפות העולם בכדורגל. אבל גם כשמדובר בהצלחות יומיומיות שמתרחשות בכל המשפחות – היינו רוצים שהאחים יצליחו ליהנות מההצלחה של אחיהם, להתהדר בה ולראות בזה הצלחה שלהם עצמם. היינו רוצים שהאחים יפרגנו, יעודדו ויצליחו באמת להתרגש ולשמוח בשמחת אחיהם, לצד רגש הקנאה, שגם הוא רגש טבעי ולגיטימי.
אז איך בונים יחסים טובים בין האחים? כאלה שיובילו לפירגון ושמחה אמיתית של כל אחד מהם בהצלחת אחיו או אחותו?
עיקרון השוויון
הורים רבים מפחדים שמא הילדים יחושו מקופחים. מתוך הפחד הזה הם מתאמצים כל הזמן להיות "הוגנים" ולחלק כל דבר "שווה בשווה". לדאוג כל הזמן שכל הילדים יקבלו בדיוק אותו גודל של פרוסת עוגה, אותה מתנה בכל הזדמנות, אותה כמות חיבוקים, נשיקות או מחמאות.
העיסוק הזה של ההורים בהשוואה מתמדת בין האחים לא נעלם מעיני הילדים והם לומדים מההורים שעצם השאלה אם קיבלתי או לא קיבלתי בדיוק אותה כמות של סוכריות כמו זו שאח שלי קיבל היא שאלה חשובה מאוד.
אם ההורים היו מייחסים פחות חשיבות לעניין, היה קורה, באופן טבעי, שאח אחד היה מקבל מדי פעם יותר סוכריות ולפעמים זה היה האח השני שהיה מקבל יותר. כך האחים היו לומדים, מתוך חוויית החיים שלהם, שלפעמים תורם לקבל יותר ולפעמים תור האח או האחות.
הורים כאלה גם היו מגיבים בקלילות אם אחד האחים היה שואל מדוע הוא קיבל פחות סוכריות מאחיו. הם היו מחייכים ועונים בטון קליל ש'הפעם היה תורו של אורי לקבל יותר' ועוברים הלאה לשוחח על משהו אחר. ילדים שמרגישים שההורים מופעלים רגשית כשנשאלת השאלה הזו (מגמגמים, מתנצלים, מתקנים את ה"עוול" או מסבירים ארוכות למה זה היה מוצדק), ילדים כאלה מבינים שיש כאן אישיו. שיש כאן עניין משמעותי שראוי להיעלב בגללו.
ומה לגבי הקנאה?
קנאה זה רגש טבעי ורוב הילדים יחושו קנאה כלפי האחים שלהם בשלב זה או אחר. אל לנו להיבהל מרגשות. גם כעס הוא רגש טבעי ובריא ואנחנו מלמדים את הילדים שלנו איך להתמודד איתו. אנחנו מלמדים אותם לווסת את הכעס, לא להתפתות לתוקפנות או אלימות, לבוא לשתות כוס מים, לנשום עמוק, לשטוף פנים או לבוא לקבל חיבוק מאמא או מאבא וכך להירגע. חשוב גם שנלמד אותם לדבר את הרגשות שלהם, לדעת להגיד: 'אני כועס עכשיו'. ילדים שיודעים לתת שם לרגשות שלהם ולווסת אותם, קל להם יותר בחיים גם כשהם גדלים.
באופן דומה חשוב שנלמד את הילדים להכיר ולהתמודד גם עם רגש הקנאה. זה טבעי לקנא באחי שמצליח כבר לקלוע לסל, אם אני עדיין לא מצליחה. או לקנא באחותי שקיבלה עכשיו חיבוק מאבא או מתנות כי יש לה יום הולדת. היינו רוצים שהילדים ידעו להגיד: 'אני מקנאה בה עכשיו' וידעו מה אפשר לעשות עם זה.
עבור רוב האנשים, הכלים הרגשיים לוויסות קנאה דומים לאלה שעוזרים בוויסות כעס. נסו לחשוב מה עוזר לכם כשאתם כועסים? יש אנשים שיוצאים לרוץ, אחרים מנקים את הבית, יש כאלה שזקוקים למוזיקה, אחרים עושים מדיטציה ויש כאלה שמחפשים הסחות דעת (סרט, ספר, סקס, מפגש עם חברים). בפעם הבאה שתחושו קנאה - נסו לנקוט באותן פעולות שעוזרות לכם להירגע כשאתם כועסים. אצל רבים זה עובד.
נוכל ללמד גם את הילדים שלנו מה לעשות כשהם מקנאים. ובעיקר חשוב שהם ישמעו בטון הדיבור שלנו שאנחנו לא נבהלים מכל העניין וגם לא חושבים שמדובר באסון שחייבים למנוע.
משפחה מרימה
אז בבואנו לבנות 'משפחה מרימה', כזו שאין בה תחרות רעילה בין האחים, אלא המון פירגון ושמחה אמיתית בהצלחת כל אחד מבני המשפחה, הטריק הראשון הוא לוותר על האובססיה שלנו עם שוויון. להכיר בכך שאין ולא יהיה שוויון.
כדאי לקנות סנדלים למי שבאמת צריך סנדלים ולא בהכרח לכל הילדים באותו זמן, לחבק את מי שזקוק עכשיו לחיבוק, להביא מתנה למי שזקוק עכשיו למתנה ולחלק את הממתקים בערך, איך שיוצא, בכל פעם מחדש, בלי לעשות מזה עניין.
הדבר השני שאנחנו, ההורים, נוכל לעשות הוא לייצר מבט מתפעל על כל אחד מהילדים. ולא לפחד שמא האחות רואה שהבטנו על האח במבט מלא נחת, או שהחמאנו לו על משהו אמיתי שהיה ראוי לו.
נסו גם לקרב את האחים לעניין. למשל תוכלו לומר לאח אחד: 'איזה כיף לך שיש לך אח כזה ש…' וציינו מה היה מעורר התפעלות באחיו. למשל שהוא אלוף בקסמים? או שיש לו לב טוב כל כך? ואולי שהוא יודע לבשל נהדר? כל דבר כזה הוא כיף גדול לאחים שלו, אם אנחנו מדברים על זה כך בבית שלנו. שימו לב, כמובן, שאתם מפזרים משפטים כאלה מדי פעם על כל אחד מהילדים. אבל אין צורך בו זמנית לומר זאת על כולם. כל ילד יקבל את מנת החיזוקים, העידודים והשבחים בזמנים המתאימים לו.
אל תחששו מפני הקנאה. קנאה יכולה להיות גורם מדרבן גם עבור האח ללמוד קסמים, להיות טוב לב או לבשל. והאמירה שלכם שכיף לו שיש לו אח שהצליח במשהו תחלחל עם הזמן ותהפוך להיות צורת החשיבה שלו. מסרים ערכיים עוברים מההורים כך, באמירות מזדמנות שכאלה. המסר שעובר מההורים שזה כיף כשהאח או האחות הם מוצלחים וטובים הוא מסר ערכי שילווה את הילדים כל חייהם.
הדבר השלישי שנוכל לעשות כדי ללמד את הילדים שלנו שהצלחת האחים שלהם היא הצלחה גם שלהם היא להיות מודל עבורם בעניין הזה. תנו להם לראות איך אתם שמחים בשמחתם של האחים והאחיות שלכם. האם אתם מפרגנים לאחים שלכם? האם אתם מצליחים להרגיש שמחה כשהאחים שלכם מצליחים במשהו או סתם כך כשהם מאושרים? השקיעו בקשר קרוב, אוהב ומלא פירגון עם האחים שלכם. הילדים שלכם ילמדו מכם.
כשהמשפחה היא משפחה מרימה, כל האחים נהנים מהצלחת כל אחד מבני המשפחה האחרים. כולם מפרגנים לכולם, מתרגשים איתם כשהם מצליחים במשהו ומחמיאים להם. בניית משפחה מרימה זו אחת המתנות הכי גדולות שההורים יכולים לתת לילדים שלהם.
אז חפשו דרכים לגרום לילדים שלכם לשתף איתכם פעולה, מבלי לייצר ביניהם תחרות (לקריאה על איך לגרום לילדים לשתף איתנו פעולה - היכנסו לכאן), וותרו על האובססיה לשוויון והחמיאו לכל ילד הרבה ככל יכולתכם, גם באוזני האחים שלו. למדו את הילדים שלכם שכיף לחיות במשפחה מרימה.
נסו את זה בבית.